פסק-דין בתיק עד"י 2011/09

המערער נשפט בגין שני דו"חות תעבורה שעניינם נהיגה במונית ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. במקרה הראשון נתפס נוהג במונית ללא נוסעים, ובמקרה השני נתפס נוהג עם 7 נוסעים. בית משפט קמא הביא בחשבון את עברו של המשיב, והחליט כי לאור חומרת המעשים יש לגזור על המערער עונש חמור ומרתיע. בית משפט קמא החליט לסטות לחומרא אף מהעונש אותו ביקש התובע וגזר על המשיב קנס בסך 10,000 ש"ח, פסילה בפועל למשך שנתיים, פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, וכן מאסר מותנה של 90 יום למשך 3 שנים.

ב"כ המערער טען כי בית המשפט בערכאה הראשונה החמיר עם המערער מעל ומעבר לנדרש. ב"כ המערער לא חלק על חומרת המעשים, אולם טען כי המדובר בעונש מופלג בחומרתו, אשר חרג בצורה משמעותית גם מהעונש לו עתרה התביעה. לדעתו, בנסיבות כאלה, לאור מצבו הכלכלי של המערער וצרכי הפרנסה בהם הוא נתון, יש להקל בעונשו על כל רכיביו.

התביעה הצבאית הדגישה כי המדובר בעבירות חמורות וציינה כי המדובר בעבריין רצדיביסטי, אשר עיסוקו היה נהג מונית למרות שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה. לא זו אף זו, המערער נשפט בעבר פעמיים בגין נהיגה במונית ללא רישיון נהיגה כלל ולא למד את לקחו. ניתן ללמוד זאת אף מהעבירות שנדונו בתיק זה, שכן לאחר שנתפס נוהג במונית, נתפס חודש ימים לאחר מכן נוהג שוב ומסיע נוסעים. הדבר מעיד כי המערער לא למד את לקחו. התביעה הדגישה כי בית המשפט אינו כבול לענישה לה עותרת התביעה, ובמקרה זה קביעתו הינה נכונה חרף עתירת התביעה בערכאה הראשונה.

מעשיו של המערער הינם חמורים ונובע מהם פוטנציאל ממשי לסיכון חיי אדם. מי שמוכן לנהוג במונית ולהסיע נוסעים חרף העובדה כי מעולם לא הוציא רישיון נהיגה, וכמובן כשהוא נוסע ללא ביטוח מתאים, מעיד על מסוכנותו הרבה לשלום הציבור. המערער אף ביצע מעשים אלה במספר הזדמנויות, ואף שנתפס חזר על מעשה זה שוב ושוב.

אין ספק כי היה ראוי לגזור על המערער עונש מרתיע וחמור. בעונשים שנגזרו עליו בפעמים הקודמות בהן נשפט בגין מעשים דומים לא היה די כדי להרתיעו, ונדמה כי תפיסתו בידי המשטרה אף היא כשלעצמה לא מהווה מבחינתו כל הרתעה.

בנסיבות אלה, נדמה כי בית המשפט גזר על המערער עונש הולם וראוי. יש צורך לבער את הנגע של נהיגה ללא רישיון נהיגה, קל וחומר הסעת נוסעים ללא כל הכשרה מתאימה. העונשים המתונים שנגזרו על המערער בעבר לא מנעו ממנו מלשוב לסורו. אין ספק כי הפעם נכון היה לגזור עליו עונש חמור ובמידה ניכרת.

עוד אציין כי בית המשפט הוא האחראי על מידת העונש, ואף שעתירת התביעה לעונש הינה חשובה, בסמכותו של בית המשפט לסטות ממנה במקרים המתאימים, אם אין היא משקפת באופן נאות את האינטרס הציבורי (השוו ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577).

לאור חומרת המעשים, עברו הקודם, והדפוס החוזר ונשנה של מעשי העבירה, אין מקום להתערב בפסיקתו של בית משפט קמא, ועל כן הערעור נדחה.

לבקשת ההגנה, לא תתקיים הקראה של פסק הדין וזה יועבר באמצעות הפקס.

ניתן היום, 6 במאי 2009, י"ב באייר התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: